משלים, פתגמים וחמשירים
פסוק את פסוקך ואני את שלי
שמרת שנים וידעת כי בלי,
שתפסוק את פסוקך, לא אפסוק את שלי.
טעות בחישוב, בנתוניי בשכלי,
פסקת פסוק, ואני את שלי.
נאמת סיפרת, אספתה כל כלי,
אתה את שלך ואני את שלי.
כרגיל די עצוב, דמעות אליי דלי,
אצלך רבות ורבות גם שלי.
ידעת תמיד כי אתה הראשון,
אך תמיד גם תדע, מי פוסק אחרון.
כי מורשת אבות לא תצליח למחוק,
גם אם החלטת היום פה לפסוק.
מוסר ההשכל, הן תבין שגם לי,
מותר קצת לפסוק פסוקים משלי.
כי זכות הקיום שמורה גם אצלי,
הסתכל במראה, הן אתה שבר כלי!
השיר נכתב יומיים לאחר סיום מלחמת ששת הימים, והוקדש לנשיא מצרים, עבדול נאסר.
בתחילה ובסוף
תחילה יש פגישה,
יש רעות מסקרנת,
אחרי כן יש פגישות
ו”רעות מסוכנת”!
תחילה הפגישה היא
מזל, או מקרה,
אחרי כן רק בנס,
“שום דבר לא קורה”!
תחילה הוא רוצה בה,
“אהבת נעוריו”,
עם שנים (גם איתה),
“יאבדו עלומיו”.
תחילה היא רוצה בו,
“צעיר ויפה”,
עם שנים היא תרטון,
כשירצה בקפה.
יש “בריאות משתחצנת”,
לבסוף “בית אבות”
ו”זכרות מנוונת”!!!
תחילה כל מילה
מלווה בחיוך,
לבסוף קול צרוד,
מתוך גוף שפוך…
אני וכבודי
כשקרן השמש פגעה בגבעול
נפתחו עלי הגביע.
כשפגש פרפר, פרפרית במשעול
ידע, שסופם כבר מגיע!
רק אני תמיד בדרכי עקיפין
חייב הייתי לשאול,
כי אם תסרבי, יאמר לי כבודי
שאסור לי להבא למחול!
סוחר החלומות
האם חלמת פעם, סוס וכרכרה שמחכים לך?
האם חלמת פעם, מדבר ושיירה ושני גמלים שלך?
אם כבר חלמת אז מהר,
סוחר החלומות, ימכור לך חלום אחר.
האם חלמת פעם, כפר, מושב, קיבוץ, שמחכים לך?
האם חלמת פעם, להיות פועל, חלוץ, במשק משלך?
האם חלמת פעם, קריירה של שחקן שמחכה לך?
האם חלמת פעם, לנסוע כעסקן במכונית שלך?
אם לא חלמת אז מהר,
סוחר החלומות, מוכר חלום זה לאחר!
חייו של אדם
שלושה חלקים לחייו של אדם:
עלומיו –
מצא נערה שכבשה רגשותיו,
בגרותו –
שאותה נערה הפכה לאשתו
ושולטת עכשיו בכל מעשיו.
זיקנתו –
שאותה האישה, שכבשה מעשיו,
את ליבו, דעתו וגם נשמתו,
“מזמן כבר איננה בתוך מיטתו”!
"רגע של כיף"
כשהבטת בעיני ידעת,
שאני רוצה!
כשאחזת בידי הרגשת,
בהיסוס.
כששאלת,
עניתי לא!!
הלא אמרו כבר חז”ל:
“סייג לחכמה שתיקה”,
אז למה שאלת?
חשבת שאשקר בשביל רגע של כיף??
הבינונים
עורכי דין במדינה יש מאות,
לכולם יש גלימה וקפלט.
אך מבין המאות רק מעט יתבלט,
והשאר מקווים לעלות.
מוסר ההשכל, גם אנו דומים,
לאותם עורכי דין בינונים.
ומוטב לאילת המזל לא נמתין,
נשתדל, נתקדם ונדהים!
סוחרים כה רבים לנו יש,
לכולם יש סחורה לשווק.
אך מעם סוחרים שגרונו מצעק,
עשירים יש אחד חלקי שש!
לאותם סוחרים בינונים.
אמנים לא עלינו המון,
כל אחד לעצמו הוא אמן.
אך כמה משפחות אמנים מעולם,
לא ראו מפנים תיאטרון!
לאותם אמנים בינונים.
תדבק לשוני
כילד קטן עודני זוכר,
כשקיללתי אמרו לי שובב.
“תדבק לשונך לחיכך
והראש ידבק לזנב”!
כנער פרוע בלורית,
כשהשווצתי אמרו לי הדיוט!
“תדבק לשונך לחיכך,
לך דפוק את הראש בקירות”!
כגבר נשוי ובעל בעמיו,
ששוקל את דבריו ואת כל מעשיו.
מאחל אנוכי לכל ידידי,
ואני בתוכם, יברכני שדי!
“תדבק לשוני לחיכה,
כך אמות מות נשיקה,
כגבר שמת בחיקה,
של אישה אהובה, חשוקה”!
חמור גרם
אם במים גנובים חשקת,
שתית ורחב ליבך.
אמצנו היטב,
כי ממילא גונב,
תיקרא עד יום מותך!
אם בעושר גנוב חשקת,
עשקת ונצבט ליבך.
חזקנו חזק,
כי ממילא עושק,
תיקרא, עד יום מותך!
אם במעט אהבה חשקת,
נישאת ובגדה אשתך.
מסכן, חמור גרם,
כי ממילא הקרן,
תישאר על ראשך עד מותך!
שתי פנים לאמת
שתי פנים לאמת:
זו שלך צחה כשלג –
ושלי – גם כן.
אך כיוון שהאמת,
מבהיקה, זכה מפלג,
מסתבר – אחד משנינו,
לא דובר אמת!
תכנון מוקדם
נפגשנו במקרה,
אהבנו במפתיע.
חיינו חיי חטא,
אך תכננו להיפרד.
כדי שכל אחד משנינו,
יוכל לתפוס מקרה נוסף!
שתי פקידות
שתי פקידות במלוא מובן,
יצאו לסחור בהוד גופן,
בבר מלא כומתות.
כשסיימו את מבצען,
חילקו לשניים ממונן,
הרימו שתי כוסות.
החיילים שהשתכרו,
שתו, אכלו וגם שברו,
שולחן וצלחות.
על כפיהם אותן נשאו,
אחת, אחת, אותן אנסו,
צועקות ובוכיות!
עם סכום ניכר לכל אחת,
מערב מצולק אחד,
יושבות, מהרהרות:
האם כדאי למחרת,
לצאת לעוד סיבוב אחד,
או לחזור להיות פקידות!
נכתב בעקבות ידיעה קטנה בעיתון, על אונס שתי נשים צעירות על ידי חיילים מהצי הששי האמריקאי בחיפה!
אז והיום
אילו ידעתי אז
מה שאני יודע היום.
אילו הייתי אז,
מה שאני היום,
לבטח היית עד היום,
נערתי היחידה.
אך אילו ידעתי אז,
מה שאני יודע היום
אודותייך.
ואילו הייתי אז
מה שאני היום
בלעדייך,
לבטח לא הייתי בוחר בך!
מזכירה זהירה
נערה שהפכה מזכירה,
לבוס תמיד היא אמרה:
יומי הוא יומך,
ערביי גם שלך,
אך לילותיי אינם למכירה!
מזכירת צמרת
היא הייתה מזכירה נהדרת,
כשהחליטה לחיות קצת אחרת.
שנתיים סירבה
והבוס לא קירבה,
נשברה, “והורמה לצמרת”!
רב חובל יפני
רב חובל מדופלם מיפן,
התמחה בציד לווייתן.
טען שאישה,
שאיננה גיישה,
לא יסכים לשגול בחינם!
חכים המשכים
פועל חקלאי שמו חכים,
התקשה מאד להשכים.
אז הבטיחה לו שוש,
שכל יום בשלוש....
ומאז הוא משתיים ממתין.
זכר לקדיש
רב חובל יהודי ורגיש,
טען בוויכוח מתיש:
כי כמעט כל מקום
בו עיניו יעצום,
ימצא בן “זכר לקדיש”!
השועל ששגל
מעשב בשועל עלם חן,
ששגל שועלת השכן.
כשמיהר חזרה,
אל אשתו ההרה,
מצאה עם שועל מזדמן!
הצלע השלישית
יש לי בעל, לב זהב.
יש לי מאהב נוסף.
במי אבחר?
ממי אשכר?
אולי עדיף שניהם יחדיו?
אך אם חובה עליי לבחור,
בין שני טובים, שחור, צחור!
אולי מוטב,
יבוא עכשיו
שלישי הבעיה לפתור?
ריקה מקוסטה ריקה
מעשה בעלמה ושמה ריקה,
שנולדה במדינת קוסטה ריקה.
נפגשה עם חתול,
בסמטה שממול,
שזקף את אברו והסמיקה.
החתול מסתבר הוא ברנש,
בעל אופי וייצר ממש.
כשראה שהגברת,
חושקת בזרת,
התחשב ברצונה וכבש!
זקוק לבדיקה
שנים עשר ירחים הוא ישב וחיכה
שתבוא העלמה “מוכנה לפריקה”.
וכשבאה עלמה
לבושה ב”מאומה”,
התקלקל המכשיר ו”ניזקק לבדיקה”!
שני מגדלים
שני מגדלים ברומה של גבעה
השקיפו על עיר ששכנה בסביבה,
אמר האחד: אנשים שם תלויים
במים אשר בביטננו כלואים.
ואם את המים ננצור ונכלא –
ימותו כולם מחמה וצמא.
אמר השני בחיוך די סרקסטי,
שכחת דברים שמזמן כבר “גרסתי”:
שלא כמו ענן המרחף בשמים,
[המוריד מרצונו שלג או מים],
בביטננו אמנם את המים ננצור,
אך לא מרצוננו “נפתח או נסגור”.
מסתפק במועט
שתי בנות של איש אחד
חשקו בגבר מכובד,
אשר יופיין ועיניהן
גרמו לו לענות בהן,
[מאז – אחת לבד]!
ואילו הוא שהתעייף
כל לילה להחליף כתף,
מצא שלישית שמסתפקת
במה “שגבורתו מספקת”,
ומבלה בכיף.
הכשה נעימה
מיהו הנחש המסוכן בעולם?
הפתן? הקוברה? אולי העכן?
טעיתם ידידי! טעיתם פעמיים:
לא אלו וגם לא “נחש המשקפיים”
המסוכן בנחשים הוא “נחש המכנסיים”!
שתי דקות אחרי
סיגר בתוך הפה,
הוציא מתוך כיסו
שעון זהב “טיסו”
מיזכר “לעוד מקרה”!
ייאוש
חמש דקות בפנים
“גמר – אך לא השלים”,
והיא על סף ייאוש,
חונקת בכי כבוש –
נרדמת אין אונים.
אומלל בגן עדן
רב אחד שאל אחר,
אם לא יהיה מעט חסר,
כשיעלה גן עדן?
השיב הרב את השואל:
זה שבמרום עמל,
לו חשב שכה תחסר,
בעולמו זה היקר,
לא היה קוראך כלל,
כדי לעשותך אומלל,
בגן העדן!
"עסקי זימה"
מהו הדבר בו תלוי כבודנו
ולמרות שהוא תלוי – לא יוצאת נשמתנו?
כשהוא דל וכחוש, הוא “מכשיר זרימה” –
כשהוא מלא וגדוש, הוא בעסקי זימה”!
מה?
שינאת שותפים
שתי עלוקות ישבו על הגב
של כלבת זאב ענקית,
מצצו את דמה,
מראש עד זנב –
בקושי השאירו “כפית”.
כלב זאב מחודד-מלתעות
שעלה “לצרכיו השוטפים”,
גזר את השתים
“לשתי רצועות” –
כי הכלב “שונא שותפים”.
שוביניזם
מהי ההגדרה לאישה טובה?
אם היא אישתך,
כשהיא אומרת לא!
לכל הצעה שלא באה ממך!
אם היא פנויה [או של אחר],
כשהיא יודעת לאמר כן
ולגרום לך שלא תצטער
לאחר מכן!
מרבה נכסים
” מרבה נכסים – מרבה דאגה”
אומר המשל ושוכח,
כי כמעט כל אדם יערוך חגיגה
אם תיפול על ראשו – “מעט דאגה”,
איך לשמור ברשותו “גן פורח”!
אל תסתכל בקנקן
“אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו”
נשמע חכם, כל עוד קנקן,
שומר צורה סבירה.
אך אם יש “פגם ביצירה”,
אשר דוחה כל סקרנות מפרוץ:
אזי ספק אם אי פעם,
יעלה על דעתו אדם,
לטעום תוכנו המצוין,
של הקנקן!
רבות היצירות אשר ברא ריבון עולם,
ולא מעט מהן – תכנן
עולה הרבה על זיו יופיין.
כתוצאה מכך נמצא בכל מישרה בכירה,
כי פני המזכירה
יפות הן, אך כישוריה לתפקיד,
לא תואמים את אלו, הנדרשים מכל פקיד!
אות קין
” הגונב מגנב פטור”
אומר המשל ושוכח:
כי גם נקמת דם,
לא תסיר לעולם!
“אות קין – ממצח רוצח!!
הדשא הירוק של השכן
הדשא הירוק של השכן יפה יותר כיוון,
שהוא משקה אותו כל לילה – לפני שהוא נרדם.
ואם אתה חושק קצת בדשא הירוק של השכן,
מוטב תזכור שאצלך “כל דשא מתנוון”
וכמו שהוא נראה, צהוב, נפול, עלוב,
כך יראה הדשא לשכן, כשיתבקש לשוב!
“הדשא הירוק של השכן יפה יותר”
ונפשנו בו חושקת בלי לתת הדעת,
כמה עבודה בדשא זה מושקעת,
כדי שיהיה ירוק יותר,
מדשא מטופח של כל שכן אחר!
משל העורב והנץ
יש פתגם המספר על עורב מגודל,
שהחליט לשנות את אופיו ובכלל,
לדמות ליונה לבנה!!
סופו של סיפור, היונים לא קיבלוהו,
מבית, העורבים כמעט וסקלוהו
ונשאר מבויש בפינה.
וכך גם אצלנו, “נץ שמו שמיר”,
ניסה להיות פרקטי, לשיר כמו זמיר,
עם קריצה לכיסו של “דוד סם”!
“משמאל ומרכז” ברכות לא נשמעו,
“בליכוד” תדהמה, “בתחייה” נאלמו,
מהבוץ יוציאו רק קוסם!
ומוסר השכל – גם פה וגם אז,
אם גדלת עורב, אל תצלע כמו ברווז,
קשה לשנות הרגלים.
אך כיון שמדובר בגורל של עמים
ולא בגורל של נצים ויונים,
“מוטב ישונו המשלים”!
חוסך שבטו
“חוסך שבטו שונא בנו”,
כי רבים המקרים
“בם חוסכים ההורים”
וגדל בביתם גן פורח!
יהללוך זרים
“יהללוך זרים ולא פיך”.
כי לפעמים קצת עזרה,
מפי הגבורה,
“תיטיב מזרים לשבח”!
ההר הוליד עכבר
“ההר הוליד עכבר”
כי לפעמים העכבר
ממוטט את ההר,
“אז אבוי למנוצח ולמנצח”!
קנאת סופרים
“קנאת סופרים תרבה חוכמה”,
אומר המשל ושוכח דבר מה:
כי ברוב המקרים,
קנאת הסופרים,
“מלבה רק טינה ושנאה”!
כל המוסיף גורע
“כל המוסיף גורע”,
אומר המשל, שמזמן כבר נשכח.
כי אותו המחבר
המשיל משל אחר,
“כל המרבה – הרי זה משובח”!
אין דבר העומד בפני הרצון
אין דבר העומד בפני הרצון,
כי יש גם דבר, שהרצון מעמידו!
ואמרו כבר חז”ל: “רצונו הוא כבודו”,
אך לא כל החוגר – מפתח!
תופסת
כשאני צועד כל בוקר על הטיילת, או על שפת הים,
חולפות נשים רבות, אצות הן לדרכן.
חלקן אותו כיוון, חלקן חוצות מהר,
חלקן כבר מוכרות ואחרות, אינן חוזרות יותר!
ואז אני נזכר כשהייתי נער
וכל הנערות ברחו ממני כמו מנץ טורף.
ואימא אז אמרה לי, שהן עוד לא יודעות שגם ביער,
עתים נחמד וכיף פשוט להיתפס!
היום, מצויד היטב בחוכמת החיים של אימא,
אינני מתבייש לפנות כשהיא חולפת, כמו איני קיים.
ואז אני אומר בחן, חשוב לצעוד קדימה,
אך חשוב לא פחות הצידה, גם שם הולך אדם!
ואימא כבר לימדה אותנו לאורך ילדותנו,
שהתופסת איננה רק משחק ילדות נחמד.
וכדי שיהפוך משחק נעים לאורך בגרותנו,
נכון להיתפס מעת לעת, כדי לא להישאר לבד!
העיפרון
מדי תקופה אל המרחב, פורץ, נוצץ איזה כוכב,
המשוכנע בכל ליבו שאין לו שום תחליף!
לעתים הוא מלך בארמון מוזהב,
לעתים ראש ממשלה, או סתם עריץ, חליף!
כל העובדים סביבו לוקים בסוג של עיוורון,
נושאים את גלימתו ומכנים אותו “העיפרון”!
העיפרון המחודד וההדור שבקלמר,
וזאת, למרות בולי העץ, הממשיכים לצוף בכל נהר!
מן הנהר, אל הנמל, מן הנמל אל הנגר,
הממשיך לייצר כיסאות נדנדה וגם עפרונות לקלמר.
כי הוא מקצוען, היודע בדיוק את מקומו,
ואף נגר כמוהו מעולם, לא עף על עצמו!
ואז נשאלת שאלה פשוטה, אך מכשילה:
איך עם כל כך אינטליגנטי אינו רואה ש”המלך הוא ערום”?
אינו רואה, אינו מבחין, איננו חש בהבדלה,
בין מלך, שהוא בשר ודם ובין סתם עיפרון!
