עם לבדד ישכון

 

 

20-09-2006

 

 

ערב שנה חדשה שוב יורד

ובאופק אפור בשחור מתגרד.

הדי תותחים מן הקרב שעבר

ושרידי הריסות של אתמול  - ומחר?

 

ואת מבקשת לדעת הכול,

 בת ששים ושמונה מצולקת בשכול.

על הזכות להקים, על הזכות לתכנן,

על הזכות להבטיח וגם לקיים.

 

ובגוף צלקות ובנפש יותר

והדי הטילים מדגישים עוד יותר,

כי הפעם קיבלנו תפריט לדוגמא

של הקרב על הבית עוד עשרים שנה!!

​

וככל שהזמן מתקדם אין ספקות,

אין עם מי לדבר, אין ממי לצפות.

ילדינו ימשיכו את אותה מלחמה,

 כשיכו שורשים באותה אדמה!!

 

ונדמה שאמרה של בלעם בן בעור,

שהוזעק לקלל בפקודת בן צפור,

קבעה לצמיתות גם תדמית גם מתכון,

"עם לבדד בין גויים ישכון"!

 

לבדד, לא אומר להיות מבודד,

לבדד, לעתים הוא מאד מכובד.

לבדד, לא אומר להיות אחרון,

לבדד, הוא ברוב המקרים גם ראשון.

 

אבל מה שאומר בעיקר לבדד,

הוא הצורך לסמוך על עצמנו בלבד.

כי בשעת המשבר, כשעפים הטילים,

מתקבלים מבחוץ רק צרורות של מילים.

 

נאומים של תמיכה בזכות הקיום.

ומנגד נאום על זכות האיום.

חשבונות על עלות הנפט והגז,

שאותם משבש מעופו של פגז.

 

כמו בכול משוואה בת שני נעלמים,

צד אחד הוא הנפט ואיום כלכלי,

צד שני דמוקרטי, מהסס וממתין,

נעלם לעולם אחד הנעלמים!!

 

ומילים אין כוחן בבלימה של מטוס.

אך מילים מושחזות מיטיבות להרוס.

מילים מוקלטות  שהופכות לכתיבה,

מונצחות בשחור על גבי מצבה.

​

מצבה של אומה שאחת לתקופה,

היא שוכחת היכן היא ומה מצבה.

מצבה של אומה שחרתה על דגלה,

שוויון ואחדות שהפכו לאיבה.

​

מצבה של אומה שאחרי שש מלחמות,

מתאמצת לנהוג כמו כל האומות

מושחתת כמותן, בעלת תאוות,

אף שהן כבר מזמן שכחו מלחמות!

​

והצד השני בלי ליאות מתחזק,

על אומות העולם הוא יורק וצוחק,

על חולשה הוא מגיב בפרץ של בוז,

בעיניו דמוקרטיה היא אקט של בזבוז.

​

הוא איננו ממתין לאישור של האום,

הוא איננו כפוף לכללים, רק איום!

הוא חי והורג בשם אלוהים,

מסמן מטרות ומפתח גרעין!!

​

עם לבדד ישכון, כבר מזמן אינו פרזה,

עם לבדד ישכון, הוא מציאות שלא זזה.

עם לבדד ישכון, הוא הכורח לחיות,

עם לבדד ישכון, הוא גם כורח למחות!

​

למחות את פני עמלק התורן,

למחות על שחיתות ועל שנאת חינם.

למחות על חינוך שיורד ברמה

ומשאיר את רובינו בסוף הרשימה.

​

המלחמות שלנו הן גם סם הקיום,

המלחמות שלנו הן הכול או לא כלום.

תמיד נמצאים על פי התהום

כמו הלוליין בחיי היום יום.

​

לוליינים נדרשים לעתים להיחפז,

נחבטים על הרשת, לא חוזרים לטרפז.

לנו אין את הלוקסוס של פעם ליפול,

כי ספק אם יהיה שם מי שיתמוך ויחמול.

​

המעידה האחרונה שהייתה די כואבת,

היא כנראה הזדמנות אחרונה לרכבת.

לפני שתיסע עם קרון ההיסטוריה

ותשאיר כאן אומה מדוכאת בהיסטריה.

 

עם לבדד ישכון הוא תמיד עצמאי,

מוקף באויביו הוא חי בתוך אי.

עם לבדד ישכון יצליח לשרוד,

עוד ששים? עוד מאה עד מתי יעמוד?